יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

תפילה מיוחדת לראש השנה מתקופת מלחמת העולם השניה


תקופת "הימים הנוראים" שבה אנו נמצאים מסמנת בשנה זו גם מלאת 70 שנה לסיום קרבות אל-עלמיין הראשון והשני, (קרב עלאם חלפה) שהיוו את אחת מנקודות המפנה שסימנה את "האור בקצה המנהרה" במהלך מלחמה נוראה זו. קרבות אלה היוו חלק מהמערכה במדבר המערבי בצפון-אפריקה ושהתנהלה מאז ספטמבר 1940 בין כוחות "הציר" של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית  לבין כוחות בעלות הברית של בריטניה ומדינות חבר העמים הבריטי. במהלך חודש ספטמבר  1942  נערכו זה מול זה שני הכוחות על  קו של מערכים מבוצרים סמוך לתחנת הרכבת אל-עלמיין לקראת הקרב המכריע ביניהם שהתרחש כחודש לאחר מכן. מצד מערב לקו נערך "קורפוס אפריקה"  הגרמני בראשות הגנרל ארווין רומל ומצד מזרח לקו נערכה הארמיה ה-8 הבריטית בראשות  הגנרל ברנרד מונטגומרי.

תקופה קצרה קודם לכן במהלך יולי 1942 התנהל באיזור  זה קרב אל-עלמיין הראשון  שבו בלמו כוחות הארמיה ה-8  את ההתקדמות הכוח של רומל לעבר אלכסנדריה ותעלת סואץ, אך עדיין לא הצליחו  לגרום לנסיגה מערבה של רומל מהקו של אל-עלמיין. בין ה-30 לאוגוסט ל-6 בספטמבר התרחש קרב נוסף שבו ניסה רומל לאגף את קו אל-עלמיין מדרום, אך הבריטים שהיו ערוכים ומוכנים למתקפה הצליחו להדוף את כוחותיו ולגרום לנסיגתו לעמדות המוצא שלו במחיר אבדות ניכרות. בשלב זה עברה היוזמה לידי הבריטים ומונטגומרי החל להכין את מתקפת הנגד הגדולה של הארמייה ה-8 על קו אל-עלמיין, במטרה להשמיד את כוחותיו של רומל ולגרש את כוחות "הציר" מצפון אפריקה. בנקודת זמן זו כבר נמצא הכוח של מונטגומרי במצב של יתרון על הכוח של רומל, אך נקודת המפנה המשמעותית יותר התרחשה כחודש מאוחר יותר במהלך חודשים אוקטובר-נובמבר בקרב אל-עלמיין השלישי שבו הובס רומל והתחיל בנסיגתו הסופית מערבה לתוך לוב.

עד קרבות אל-עלמיין היה הישוב היהודי בארץ נתון בחרדה מפלישה האפשרית של כוחות "הציר" לארץ-ישראל ומנסיגה בריטית ששררה מאז תחילת ההתקדמות של רומל מזרחה לתוך מצרים באביב 1942. בתקופת זו שקיבלה את הכינוי "מאתיים ימי חרדה" הוכנה במטה ארגון "ההגנה" תוכנית לריכוז כל האוכלוסייה היהודית במובלעת באזור חיפה והגליל, למקרה שבו ייסוגו הבריטים מן הארץ מתוך כוונה להלחם בגרמנים עד האיש האחרון. התוכנית נקראה במטה ההגנה בשם "תוכנית חיפה" וניתן לה הכינוי "מצדה על הכרמל".  אחרי קרבות  אל-עלמיין הראשון והשני שבהם נבלמו כוחותיו של רומל  פחתה החרדה מפלישה הגרמנית,  אף כי לא נעלמה לחלוטין עד סיום קרב אל-עלמיין השלישי. ניתן לומר שהתחושה לקראת נקודת ההכרעה המתקרבת במהלך חודש ספטמבר הייתה תקווה מבוססת לנצחון בריטי המשולבת בחשש מסוים מהתהפכות הגלגל.

להלן מובא נוסח התפילה לא מתוארכת שנוסחה ע"י הרבנות הראשית לקראת ראש-השנה באחד השלבים המתקדמים של מלחמת העולם השניה (התפילה נמצאת בארכיון המדינה בתיק פ - 3071/16 הכלול בארכיון האישי של דוד צבי פנקס). ההשערה שלנו היא שמדובר בראש-השנה תש"ג שחל באמצעו של חודש ספטמבר 1942 שאת מאורעותיו סקרנו לעיל. בתפילה משלבת בין תחושות אקטואליות הקשורות למאורעות השואה והמלחמה לבין התחושות היהודיות של עמידה לפני יום הדין המלוות את תקופת "הימים הנוראים". התפילה פורסמה מטעם נשיא הרבנות הראשית לארץ-ישראל (הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג או הרב הראשי הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל).
 

התפילה פותחת בתיאור רצח היהודים באירופה, כנראה על רקע הגעת הידיעות הראשונות לארץ על כך שמדובר בהשמדה שיטתית : "הרגו ולא חמלו זקנים ונערים, אנשים ונשים, בחורים ובתולות לאלפי רבבות, בעינויי מוות קשים ומרים.... ועוד ידם נטויה על שארית פליטתנו להשמיד להרוג ולאבד בנדודי גלות ועבודת פרך."  התפילה פונה אל האל בבקשה להציל את היהודים מדי "נוגשיהם ומעניהם", כלומר הנאצים,  וממשיכה בהתייחסות מרומזת לקרבות בחזית המערבית : "ריבונו של עולם, אתה החלות להראות לנו עבדיך היושבים בארצות קודש את תשועתך הגדולה ומלטנו מיד אויב ומתנקם אשר זמם להרוס את ישובנו אשר הקימונו בעזרתך ברוב עמל ובעבודת כפיים נקיה וישרה...". ההשערה שלנו הוא שהכוונה כאן היא לעצירת הכוח של רומל  בקרבות אל-עלמיין הראשון והשני שהסתיימו  כמה ימים לפני ראש השנה תש"ג. עדיין קיימת האפשרות  שמדובר בתפילה מספטמבר 1943 ואולי אפילו ספטמבר 1944 אך הסבירות לשתי אפשרויות (ובמיוחד האפשרות השניה) היא נמוכה מכיוון שתאריכים אלה כבר רחוקים כרונולוגית מהסרת איום הפלישה מארץ-ישראל הנרמז בתפילה. התפילה מסתיימת בבקשה לסיום המלחמה: "חדש עלינו ועל כל עמך ישראל שנת גאולה וישועה, ושנת שלום ובטחה, לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה." מחברי התפילה מבקשים מקהל המתפללים לומר אותה בתפילות ראש-השנה שאותו זיהינו כאמור כראש-השנה תש"ג.

תגובה 1:

אייל אמר/ה...

מעניין מאוד. תודה רבה