יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

"הטורקים רוצים מאתנו הכול.... ואינם מוכנים לתת בשלב זה יותר" - פרסום אלקטרוני חדש בארכיון המדינה: יחסי ישראל – טורקיה 1967-1961


ב-13 בדצמבר 1965 כתב זאב שק, מנהל מחלקת מערב אירופה במשרד החוץ, לציר ישראל בטורקיה משה ששון את דעתו על "האלמנטים המאפיינים בעצם את יחסי טורקיה – ישראל מאז התחלתי לעסוק בהם", והוסיף: "הטורקים רוצים מאתנו הכול. הם רואים בעצם העובדה שהם מואילים לקבל – תמורה מספקת ואינם מוכנים לתת בשלב זה יותר. יחס זה אינו נובע, חלילה, מחוסר אהבה אלינו, אולם כדי שלא להפסיד מה שאפשר להפסיד אצל הערבים" מכתבו של שק היטיב לתאר את התסכול של מדינאי ישראל מהעובדה שלמרות מאמציה הרבים של ישראל להביא לנורמליזציה מלאה ביחסיה עם טורקיה, העדיפו הטורקים לשמור את יחסיהם עם ישראל ברמה נציגות נמוכה.
עובדות אלו הן רק חלק ממארג שלם של יחסי ישראל – טורקיה בשנות השישים, והן  כלולות בפרסום: "יחסי ישראל – טורקיה 1967-1961", שארכיון המדינה השלים בימים אלו את העלאתו לאתר האינטרנט שלו במסגרת הסדרה: "תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל". בפרסום 314 מסמכים שמספרים את סיפור היחסים המורכבים והרגישים שבין ישראל לטורקיה באותן השנים. לכל מסמך מובאת הקלדת הטקסט וכמו כן סריקה של תעודות המקור, הערות שוליים, נספחים וקישורים. בפרסום גם מבוא היסטורי מקיף ורשימות עזר. להלן סקירה קצרה של הנושאים המוצגים בפרסום ומבחר של תעודות אחדות מתוכו:  
בימים אלו, כשהיחסים בין שתי המדינות נמצאים במשבר חמור,  מלמדות התעודות בפרסום שכבר באותן השנים היו יחסי ישראל – טורקיה נתונים לעליות ומורדות חדים, ובעצם נתונים להחלטותיהם של מדינאי טורקיה – ברצותם חממו את היחסים וברצותם דרדרו אותם לשפל. בשנים הראשונות  המתוארות בפרסום זה, דווקא הביאו רצונה הפרגמאטי של ממשלת טורקיה ביחסים טובים עם ישראל והאינטרסים המשותפים ובהם האיבה למצרים של נאסר, לתקופה של פריחה ביחסי שתי המדינות. תרמו לכך גם רצונה של טורקיה בשיתוף פעולה כלכלי עם ישראל ובעיקר ובקבלת הדרכה וסיוע ישראלי בתחום הפיתוח. כך למשל אמרה  שרת החוץ גולדה מאיר בינואר 1963 בעקבות דיווח על שיחותיו של ציר ישראל באנקרה עם ראשי הממשל, שהיא "שמחה על הוכחות נוספות אלה ליחסים המצוינים בין שתי המדינות והערכתם המשותפת לשיתוף הפעולה בינינו". ראו תעודה 53 כמה חודשים לאחר מכן שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון שדר אל עמיתו הטורקי איסמט אינונו ובו הביע את שמחתו על הסכמתה כביכול של ממשלת טורקיה להעלות את דרג הנציגים של שתי המדינות לשגרירים, שמחה שהתבררה כמוקדמת מדי. ראו תעודה 68 דרג הנציגים לא הועלה בכל התקופה הנסקרת בפרסום זה, וטורקיה הסכימה לכך רק ב-1991.


ראש ממשלת ישראל לוי אשכול (משמאל) וראש ממשלת טורקיה איסמט אינונו בפגישה בפריס, 1 ביולי 1964 (לע"מ, צילם: פריץ כהן)

בתקופה של התחממות היחסים ביקרו שרים טורקיים בישראל ושרים ישראלים הוזמנו לטורקיה דבר שאף גרם לבלבול ומבוכה מעט משעשעת כשטעויות  בתרגום ובכתיבה הפכו את שר "השיקום" הטורקי לשר השיכון", ואת שר החקלאות דיין למארחו במקום שר השיכון אלמוגי. ראו תעודה 115.  ב-1964 הגיעו יחסי שיתוף הפעולה בשטח הפיתוח הכלכלי לשיאם ובמהלכה נחתמו הסכמים אחדים בתחום זה כמו למשל הסכם לשיתוף פעולה בין רשויות התכנון הישראלית והטורקית. ראו תעודה 131.
אולם יחסים אלו התבררו כשבריריים. פעם בפעם הכתיבו האינטרסים של טורקיה, שחייבו יחסים טובים עם מדינות ערב והתחשבות בגורמים פרו-אסלאמיים בטורקיה גופא, צינון של היחסים לפעמים עד לשפל של ממש. כך למשל הביאה אגרת תמימה למראה ששלח נשיא מדינת ישראל, זלמן שזר, באוגוסט 1964 לנשיא קפריסין ובה השתתפות בצער על רקע שפיכות הדמים בסכסוך באי בין הקהילות הטורקית והיוונית, למשבר קשה ביחסי ישראל וטורקיה. האחרונה נזקקה עתה לקולותיהם של מדינות ערב במהלך הדיון באו"ם על שאלת קפריסין ואת המחיר שלמה ישראל. בקיץ 1964 החלה התדרדרות עקבית ביחסי ישראל וטורקיה. עדות לכך הוא מכתבו של זאב שק המוזכר לעיל. ראו  תעודה 163.
ב 1965 כבר נכנסו היחסים החמים לכאורה להקפאה כשבמקביל מחממת טורקיה את יחסיה עם מדינות ערב. משה ששון דיווח על כך למשרד החוץ ואף החריף את הביטויים שבהם השתמש כדי לתאר את מדינאי טורקיה כבלתי אמינים וכמי שנוטים שלא לומר דברי אמת. ראו תעודה 218.
הימנעותה של ישראל בהצבעה בעצרת האו"ם בעניין שאלת קפריסין גרמה לאכזבה בטורקיה והחריפה את המשבר בין שתי המדינות.
עם זאת לא שברה טורקיה את הכלים והמשיכה לקיים יחסים דיפלומטים עם ישראל תוך הבטחה לשיפורם בעתיד. דבר זה מצא את ביטויו באביב – קיץ 1967, בימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים במהלך המלחמה ואחריה, בהם שמרה טורקיה על עמדה נייטרלית. טורקיה אמנם הצביעה באופן בלתי נוח לישראל בדיוני עצרת האו"ם, אולם ראש ממשלתה דמירל הביע בשיחתו עם חבר הכנסת חיים צדוק עמדות ניטרליות ואף ידידותיות לישראל וציין כי מ"דוחות שהגיעו לידיו, למד כי לא קיימת בישראל אווירה של שכרות מהניצחון, והוא שמח על כך". ראו תעודה 301 .
דוגמאות אלו מציגות אך מעט משפע המידע שמובא בפרסום, ויכול לשפוך אור רב על מורכבות היחסים בין טורקיה לישראל והקשיים שמתעוררים בהם מדי פעם ובכלל זה בשנים האחרונות.

אין תגובות: