יום רביעי, 19 בספטמבר 2012

"את כולי סיפרתי עד תום" - 122 שנים להולדת רחל המשוררת: מבחר ממכתביה אל שולמית קלוגאי

"התשמעי קולי? רגע אחד נדמה לי כי בירושלים אנחנו, וכי הולכת אני לבקרך, ואת מדליקה את התנור הלבן, מכסה אותי  במעילך החום-בהיר...פה, שולינקה, אין בית כזה, אין אף בית אחד אשר יעיר בי חשק ללכת שמה...". כך כותבת רחל בלובשטיין לידידת נעוריה שולמית קלוגאי ומבטאת בכך את כמיהתה העצומה לידידות עמוקה ולאהבה.

כמה ממכתביה של רחל בלובשטיין (המשוררת) שמורים בארכיון המדינה כחלק מאוסף יד יצחק בן צבי.  האוסף כולל את ארכיונו האישי של הנשיא השני, מחקריו והתכתבויותיו בנושאים אישיים, מקצועיים, מחקריים וציבוריים בתקופת הנשיאות ולפניה. כלול בו ארכיונה של רחל ינאית בן צבי, אשתו, ובו מאמרים והתכתבות שלה עם בני משפחה וידידים בעניינים אישיים והתכתבות בנוגע לפעילותה הציבורית הענפה. בארכיון יד בן צבי שמורים גם תיקי התכתבויות של בני משפחה וידידים של הנשיא, ביניהם מכתבים של שולמית קלוגאי, אחותו של בן-צבי,  שהייתה בעצמה משוררת וסופרת, מתרגמת ומורה. שולמית קלוגאי הייתה מן המורות הראשונות של הגימנסיה העברית בירושלים וממייסדות הוראת הצרפתית בארץ. מאוחר יותר הייתה מורה בבית הספר הריאלי בחיפה. בתיקיה, נמצאות מחברות הוראה, שירים ותרגומים מפרי עטה ומכתבים רבים, ביניהם מכתבים של רחל, ידידתה עוד מימי נעוריהן המשותפים בפולטבה.

לרגל יום הולדתה של רחל החל ב- 20 בספטמבר (1890) מוצגים כאן קטעים ממכתביה אל שולמית, מן השנים 1925 – 1929. המכתבים, כטבעם של מכתבים בין חברות קרובות, משקפים בעיקר חוויות פרטיות  ולא עוסקים בהתלהבות חלוצית וציונית. רחל מספרת בגילוי לב על מכאוביה אך בד בבד ניכרים במכתביה רוח  של אופטימיות והומור. המכתבים שופכים אור על אהבותיה וגעגועיה וכמיהתה לחברות אמת ואהבה, אך גם מגלים משהו מיחסה האמביוולנטי לבדידות שהיא חווה:

באותו עניין היא כותבת: "יש לי להודיעך כי קבעתי לי תיבה למכתבים, ומהיום ואילך אין כתובתי "דבר" אלא בוגרשוב 5. התרגשות מיוחדת שולטת באדם כשהוא פותח את תיבתו במפתח הקטנטן, העשוי לדבר, ומוציא...ואולם עדין לא הוצאתי מאומה כי מי יכתוב לי, ולמי נחוצה "פלפלית זקנה" שכמותי? דעי לך, שו (שולמית), שאופיי הכבד השניאני על אחרוני מוהיקנים בידידי, ונותרתי לבדי, לבדי (עיין בשירי ביאליק) והמוזר שבדבר כי טוב לי ככה, טובה לי בדידות של סרטן פרוש זו, לכן חושבת אני כי הגורם לכך, לניתוק הקשרים הזה, עמוק הוא מרוע לב בלבד".
במכתב אחר מאותה תקופה: "לפני חודשים מספר מניה סרה אלי ומצאתני ב"מצב רוח"...בין השאר אמרתי כי אינני מחשיבה את יחסם הטוב של "סתם" מכירים כי בתקופה נפשית זו, העוברת עלי, אני זקוקה ליחס יציב ואיתן, שאיננו מתפורר ממילת רוגז אחת ויודע להבין ולסלוח. ועל כן עשיתי ליקוידציה לכל מכירים "סתם".
בעת מחלתה אושפזה רחל למשך תקופה ארוכה בבית חולים בצפת ושם חיפשה את קרבתו של הרופא אשר טיפל בה. בכנות רבה היא כותבת לשולמית: "השירים שאת, שו, שואלת עליהם, הינם קניינו הפרטי של ד"ר ק. ועל כן עין-זר לעולם לא תשזפם. הם מונחים בכיס חלוקו והא לך הפסקויל שעל הכיס הנ"ל: 
יֵשׁ עִיר נִדַּחַת בַּגָּלִיל
וּלְרוֹפֵא אוֹתָהּ הָעִיר
חָלוּק עִם כִּיס זָעִיר.
אֵין פֶּלֶא בַּדָּבּר עַד כָּאן:
חֲלוּק רוֹפְאִים עִם כִּיס קָטָן
חָזוֹן מְאֹד רָגִיל.

עַד כָּאן אֵין פֶּלֶא. אַךְ פִּתְאֹם
בַּכִּיס הַקָּט נִמְצָא מָקוֹם,
נִמְצָא מָקוֹם בּוֹ דַּי
לְמַה שֶׁהוּא רָחָב כַּיָּם,
לְמַה שֶׁהוּא פּוֹעֵם וְחָם,
רוֹצֶה, סוֹבֵל וְחַי!

לֵב בַּת-אָדָם בַּכִּיס הַצַּר.
הַיְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר?...

כמו יוצרים אחרים, החוששים מתקופות של בצורת ביצירה מקוננת רחל במכתביה על אובדן ההשראה: "אני, כלומר בת-שירתי, מנמנמת (בחינת הר געש נרדם...). אפשר לאמר שבמשך חדשים לא נגעתי בקולמוס – היאמן כי יסופר?!". ובמכתב אחר:
במכתביה עוסקת רחל בהרחבה בהתבוננות פנימית ובביקורת עצמית אך היא לא נמנעת מביקורת חדה ועוקצנית  ביחס לאחרים:
 
* משמעות המילה הרוסית: כלום

וגם קנאה, אשר מוכרת לנו מן השירים שהתפרסמו, מופיעה פה באופן הרבה פחות מרומז:
המשפט ברוסית: הו, הבתולה הקדושה.
הכוונה כנראה למשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד
רחל מרבה לספר במכתבים על הצגות תיאטרון שראתה ואינה חוסכת בהבעת דעתה הכנה, גם אם מכריה הם השחקנים. גם סופרים ומשוררים לא יוצאים נקיים מעינה הביקורתית. וכך היא כותבת על הסופרת הצרפתיה-יהודיה המוערכת אירן נמירובסקי שכתבה ב- 1929 את ספרה, דויד גולדר :

במכתב אחר היא כותבת על המשוררת העברית בת זמנה, אלישבע ביחובסקי: "שימי לב לשיר של אלישבע ודעי איך לא צריך לכתוב...בחיי, היא מרפאה אותי ממחלת השירים שלי, האישה הזאת! דעתי היא: אם אין לסופרת כשרון אלא כשרונון, יהי נא לה לפחות מה שאין לגבר הכותב, כלומר חן נשים, אלגנטיות, קפריזיות חביבה..."

התמונה מתיקי שולמית קלוגאי
רחל נפטרה ממחלת השחפת ב- 16 באפריל 1931, בהיותה בת 41 בלבד. בתיקיה של שולמית קלוגאי שמורה טיוטת דברים שכתבה לזכרה של רחל:





6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

כתבה מרתקת.
כל הכבוד למי שהוציא לאור את המכתבים הללו.
רחל מצטיירת בקנאתה ובבדידותה ומספקת לאוהבי שירתה חלון הצצה נדיר לעולמה.
תמר

אנונימי אמר/ה...

אהבתי כל מילה של שתי הכותבות, הן של רחל והן של הכותבת שסקרה את הכתבים.
מרים

Michal אמר/ה...

תודה רבה. בעתיד הקרוב יסרקו כל 30 המכתבים שבתיק ויועלו לאתר ארכיון המדינה.

אנונימי אמר/ה...

תודה לאנשי הארכיון על פרסום חומרים כה נדירים של ועל המשוררת האהובה, המיוחדת והמצליחה ביותר ביותר שקמה לעמנו. גם בחלוף הדורות נטועים שורשי שיריה בליבות הרבים שלא חדלו לאהוב אותם. קראנו בשקיקה כל מילה ומילה, ורבות מהן הוסיפו נדבכים והיבטים חשובים להבנת הדמות ושיריה. כל פריט מידע ויצירה הקשור ברחל - ימשיך לרתק גם בהמשך. לכן, מצפים בדריכות לכל גילוי נוסף. ושוב תודה מקרב לב.

וילונות אמר/ה...

איזה כתבה מרתקת. אין ספק חומר כזה חשוב ומעניין יש לשמור במקום מסודר ומוגן מפני פגעי מזג האויר ואור השמש ...

וילונות לסלון אמר/ה...

הכתבה שהכי עניינה אותי עד כה באתר הזה,
תודה רבה.