יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

מפלס הכנרת

הכנרת מהווה את אחד ממקורות מי השתייה וההשקיה הגדולים בישראל, בין רבע לשליש מאספקת המים הטבעיים במדינה.

מפלס הכנרת מנוהל בהתאם למודלי הסתברות, אך לעיתים השינויים במפלס המים מפתיעים גם את המומחים לנושא. המפלס יכול לרדת לקו שפל וחודשים מספר לאחר מכן לעלות למפלס מרבי. בשנת 1991 ירד מפלס הכנרת, בעקבות רצף של שנות בצורת, לשפל חסר תקדים והגיע כמעט עד ל"קו האדום התחתון" דאז: 213 מטרים מתחת לפני הים, אך חורף 1991/92 היה גשום במיוחד והביא לעליית מי הכנרת למפלס המרבי 208.8 מטרים מתחת לפני הים. בכדי למנוע את הצפת חופי הכנרת, פגיעה בחופים, במסעדות ובתי המלון שעל שפת הכנרת, נפתח סכר דגניה ו-220 מיליון מ"ק מים הוזרמו לירדן הדרומי. אך גם פתיחת סכר דגניה עצמה הביאה לנזקים ולהצפת שטחים חקלאיים.

בתחילת שנות השישים, ניהול מפלס הכנרת עירב גם שאלות מדיניות. שינויים במפלס הכנרת הביאו לשינויים בגבול עם סוריה, שעבר כעשרה מטרים מקו מי הכנרת. העלאת מפלס הכנרת תציף שטחים המוחזקים על ידי הסורים ותגרום לנזקים שם. נערכו דיונים בשאלות משפטיות האם למדינת ישראל יש זכות להציף שטחים אלו ולגרום לנזקים. כמו כן עסקו גם בשאלות סימון הגבול עם סוריה, בסיכונים של השתלטות סורית על שטחים שייחשפו עם הורדת המפלס ועוד.

אין תגובות: