יום ראשון, 19 באוגוסט 2012

לכל איש יש שם



במבט לאחור של למעלה מ-60 שנה מעניין לראות מה היו מקורות ההשראה של אלו מאיתנו שהחליטו לשנות את שם משפחתם לשם משפחה חדש, על טהרת העברית, בשנותיה הראשונות של המדינה. עדות לשינויי השמות מתקופה זו ניתן למצוא ב"עיתון הרשמי" של הממשלה הזמנית שהופיע לראשונה במאי 1948. לאחר חמישה חודשים, באוקטובר 1948, הופיעו בעיתון הרשמי מדי שבוע "הודעות בדבר רישום שינויי שם". עם הקמת הממשלה הקבועה בפברואר 1949 התפרסם העיתון בשם "ילקוט הפרסומים" (בעיתון התפרסמו הודעות מנהלתיות שונות של מוסדות המדינה ובהם רשימות של אזרחים ששינו את שמם מלועזית לעברית). להלן מובאים מספר עמודים מרשומות "ילקוט הפרסומים" מתאריך 18.2.49 ובהם רשימות שינויי השמות של האנשים שנרשמו במשרד העלייה.
בני העליות הראשונות נהגו לשנות את שמם הלועזי לעברי וכך גם ניצולי השואה שהגיעו ארצה וביקשו להתחיל בחיים חדשים. עיברות שמות אנשי הצבא היה נושא קרוב לרה"מ ושר הבטחון דאז דוד בן גוריון שהוציא כבר במאי 1948 פקודה כי רצוי שכל מפקד יחליף שם משפחה לועזי בשם משפחה עברי כדי שיהווה דוגמא לחייליו. הוא טען כי צבא הגנה לישראל צריך להיות עברי לא רק בגילוייו הפנימיים אלא גם בגילוייו החיצוניים. לגבי בעלי תפקידים בכירים בשירות החוץ הישראלי והקצונה הבכירה בצה"ל הפך עד מהרה שם עברי לחובה.
דרך העיברות המקובלת ביותר הייתה באמצעות תרגום של השם הלועזי לעברית: פעלד-שדה, דימנט-יהלומי, מועלם-מלמד (ראה עמ' 24 בדוגמא המצורפת).
הקידומת בן או בר אפשרה לשמור על המשכיות ולהיקרא ע"ש האב: בן-יהודה, בן-צבי, בן-אליעזר (ראה דוגמא בעמ' 24-23).
להלן מספר מגמות שניתן להבחין בהן בקרב אלו שבחרו לשנות את שם משפחתם:
1.      שמות המבטאים גאווה ושייכות לאומית, דרור וחופש משלטון זר – בן ארצי, בן דרור, בן חורין, ישראלי (בדוגמא בעמ' 25-24 דויטש ופולק הפכו לישראלי).
2.      שמות המבטאים חוזק, עמידות ונחישות – חלמיש, אבן, פלד, בר-און, סלעי וסלע (בדוגמא בעמ' 25 סיקלאי הפך לסלע).
3.      רבים מבני ההתיישבות העובדת שינו את שם משפחתם כחלק מן הרצון להעמיק את  שורשיהם בארץ. חברי הקיבוצים שינו לעיתים את שם משפחתם בהתאם לשם הקיבוץ אליו השתייכו (בדוגמא בעמ' 23 נזכרים שמות הקיבוצים אילון וגניגר כשם משפחה, יתכן שכך נעשה גם במקרים אלו).
4.      בחירה בשמות מתחום החקלאות והטבע כמתבקש מן האידיאל הציוני של איש האדמה – זית, אילן, אנקורי, אלון (בדוגמא בעמ' 23 גול הפך לאלון). לעיתים היה השם הבוטני או הזיאולוגי תרגום מילולי של השם הקודם: קורנהנדלר הפך לדגני, קירשנצוייג הפך לדובדבני (עמ' 25), אדלר לנשר, וולף לזאב והירש לעופר.
5.      בחירה בשמות מתחום ידיעת הארץ – שימוש בשמות חבלי הארץ השונים- גולן, שרון, בשן, גלעדי, מעיד גם הוא על הרצון להכות שורש במולדת החדשה-ישנה (וראו בעמ' 23 את השינוי מאלפרט לגלעדי ומגולדמן לגולן בהשמטת חלק מאותיות השם הקודם).

להרחבה בנושא זה ראו את המאמרים הבאים:
1.      בונדי, ר., מה המריץ את שינויי השמות בראשיתה של מדינת ישראל, גשר 144 (תשס"ב), עמ' 73-82.
2.      צמרת, צ., למען השם, עת-מול, ט"ו (5): 1990,9.
3.      "ילקוט הפרסומים"-שינויי שמות, באתר "העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה".
4.      מכתבו של יצחק בן צבי אל מאיר גרבובסקי (6 נובמבר, 1947), בתוך "יצחק בן צבי- הנשיא השני / מבחר תעודות מפרקי חייו" בהוצאת ארכיון המדינה, ירושלים, תשנ"ח, עמ' 353-354.

אין תגובות: