יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

לרגל פתיחת שנת הלימודים – מזכרות של פרופ' מיכאל ברונו משנות לימודיו הראשונות בבית-הספר הריאלי בתקופת המנדט


פרופ' מיכאל ברונו
פרופ מיכאל ברונו
סביב פתיחת שנת הלימודים והעיסוק התקשורתי בה מתעוררים אצל רבים מאתנו זכרונות משנות לימודיהם הראשונות בבית-הספר ומחשבות על הפער הבין-דורי ועל איך זה היה להיות תלמיד בית-ספר "פעם" לעומת איך זה להיות תלמיד בית-ספר בעידן האינטרנטי הנוכחי. יש לזכור שגם "פעם" זה מושג יחסי והמרחק שלו מהזמן הנוכחי שונה מאדם לאדם בהתאם לאורך הביוגרפיה שלו ועומק זכרונותיו. מעטים מבינינו יכולים לדבר על זכרונות אישיים מבית הספר שהתרחשו לפני יותר מ-70 שנה ומעטים עוד יותר אלה שיש בידם תיעוד כתוב מתקופה זו (של עצמם או של הוריהם). נדיר עוד יותר שתיעוד כזה יתגלגל לארכיון המדינה שתפקידו המרכזי הוא לשמור מסמכים רשמיים של המדינה וגופיה שנועדו לשמירה לצמיתות. הדרך העיקרית שבה תיעוד כזה יכול להגיע לארכיון הוא ארכיונים אישיים של אישי ציבור המופקדים בארכיון המדינה שכוללים גם חומר אישי.
ארכיון מסוג זה הוא הארכיון האישי של פרופ' מיכאל ברונו (1932 - 1996) שהיה נגיד בנק ישראל. ארכיון זה הופקד בארכיון המדינה לפני כמה שנים על-ידי אלמנתו של ברונו. לפני כשבועיים הוצגו בפוסט אחר בבלוג זה מפה ומכתב שקיבל פרופ' ברונו מבנו עידו שטייל בניו-זילנד, שנכללו בחומר האישי המצוי בארכיון. כעת אנו מביאים תעודות הקשורות לילדותו של פרופ' ברונו עצמו שנולד בגרמניה, עלה ארצה עם משפחתו בינקותו וגדל בחיפה שבה למד בבית-הספר הריאלי. בית הספר הריאלי כלל בשנות ה-30-40 כמה סניפים שהיוו יחד מכלול של בית-ספר תיכון בן 8 כיתות ובית-ספר "עממי" (יסודי) בן 4 כיתות שכונו אז "מכינות". ברונו למד בשנים של כיתות המכינה בסניף של מרכז הכרמל והוא שמר מתקופה זו בחייו שתי הזמנות להורים לאירועים חגיגיים שהתקיימו בבית-הספר: 1. הזמנה לא מתוארכת לחגיגת סיום שנת הלימודים - כנראה מסיום מכינה (כתה) א' או ב',  כלומר מהשנים 1939 – 1940. 2. הזמנה מ-1942 לחגיגת סיום ספר שופטים במכינה ד' (שני התעודות נמצאות בתיק פ - 42126/11 בארכיון).
שתי ההזמנות וביחוד ההזמנה הראשונה מתאפיינות בכתיבה תמה של אותיות מדויקות ומעוצבות והן נבדלות זו מזו בניקוד הקיים בהזמנה הראשונה ונעדר מההזמנה השניה שאותה כתב ברונו בגיל מבוגר יותר. ההזמנה השניה מעניינת במיוחד בשל התוכן הנוסף להזמנה עצמה המופיע על שני דפים. הדף הראשון הוא דף שער מאוייר שעליו מופיע ציור של סמל בית-הספר הריאלי והסיסמה המפורסמת שלו "והצנע לכת" שנמצאת בשימוש עד היום. על הדף השני מופיעה תכנית מפורטת של הערב הכוללת שילוב של שירים של פסוקי תנ"ך, דקלומים של קטעים מתוך ספר שופטים, ריקודים הקשורים לעלילות הספר ולסיום חידון ואחריו שירת התקווה. אופי התכנית מעיד על החשיבות שניתנה ללימודי התנ"ך בתקופה זו שכללו את האלמנט של לימוד בעל-פה של פרקי תנ"ך כמו שירת דבורה, שכמעט איננו קיים היום במערכת  החינוך. כמו כן, שירת התקווה בסיום טקס כיתתי היא מאפיין השייך לתקופת המנדט, שסביר להניח שלא התקיים כבר בטקסים מסוג זה לאחר קום המדינה.

ניתן לראות ההזמנות אלה "חלונות זמן" למערכת החינוך בארץ סביב שנת 1940, שמראים לנו מצד אחד כמה השתנו הדברים מאז ועד היום ומצד שני את האלמנטים המשותפים להווה והעבר: אז כמו היום חגגו בכיתות הנמוכות של בתי-הספר היסודיים בהשתתפות ההורים את סיום שנת הלימודים ואירועים אחרים. מעבר לכך, העובדה שבמקרה זה מדובר בילד שהפך לימים לפרופ' חשוב ונגיד בנק ישראל יכולה להזכיר לנו שכולנו היינו פעם ילדים שהתרגשו מתחילת הלימודים בכתה א' או מהסבר של המורה על בוא הסתיו כפי שתיאר עלי מוהר בשיריו המקסימים "כל עוד" ו"שעור מולדת".
לסיום, נאחל שנת לימודים מוצלחת לתלמידים ולהוריהם!

אין תגובות: