יום שלישי, 21 באוגוסט 2012

שלוש במאה – תחרות בעולם הספר


"מיום זה ואילך האוניברסיטה העברית היא בגדר מציאות" (חיים ויצמן, 1918)

לראשונה אי פעם, הציג דירוג שנגחאי היוקרתי שלושה מוסדות לימוד ישראלים, ברשימת מאה האוניברסיטאות הטובות בעולם. כל השלושה טיפסו במיקומם באופן מרשים, כאשר האוניברסיטה העברית מככבת ונושקת לרשימת חמישים הטובות ביותר. עם פרסום הידיעה, הביע פרופ' בן שושן נשיא האוניברסיטה העברית גאווה על הבחירה, וציין  את הצורך בהמשך הזרמת התקציבים הנדרשים למערכת.


הדירוג המכובד נקנה בעמל רב לאורך שנים, ומאפיינת אותו תחושת שליחות ייחודית של הקניית השכלה בדגש על מחקר איכותי, עם הפנים לקהילה האקדמית הבינלאומית. עם זאת, חששות כבדים לעתיד המוסדות כנובע מבעיות תקציביות ליוו את שלבי הקמתם. כבר בקום המדינה, בשנת 1950, במסגרת ניסיונות לתאם מגבית מאוחדת לכל מוסדות ההשכלה הגבוהה, נקבע דיון מיוחד בנושא. חיים ויצמן, הנשיא הראשון, שנאלץ להעדר מהפגישה, העביר לבן גוריון איגרת בה הוא מבקש לפעול לטובת העניין. בדבריו, ציין כי הוא מלא חרדה לגורל המוסדות, ולפני הרחבתם הנחוצה יש לדאוג תחילה לביסוסם.



בדברי ההספד של בן גוריון לויצמן, אמר: אני מקפח בדברי במתכוון גדולתו של ויצמן כאיש המדע, ואני עושה זאת לא מפני שפעולתו ויצירתו המבורכת והעשירה של וייצמן בשדה הכימי אין לה דבר עם התנועה הציונית ועם הקמת המדינה. ההיפך הוא האמת. לא היו שני וייצמנים- ויצמן ציוני וויצמן כימאי. ציונותו של ויצמן היתה מדעית, אם כי ינקה ממקורות המסורת והרגש של העם היהודי, והמדע של ויצמן שירת באמונה ובקביעות את המפעל הציוני, גם המדיני וגם ההתיישבותי. פרי תפישתו העקרונית, כי מדינת ישראל, משקה, תרבותה ובטחונה לא יכונו בלי טיפוחו המקסימלי של הגאון המדעי היהודי ובלי יסוד משקנו ותרבותנו על הכיבושים המדעיים והטכנולוגיים החדשים והמתחדשים בלי הרף. את תמצית חזונו בדבר ערך החינוך היהודי, פרש ויצמן, בטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בשנת 1918.

תגובה 1:

הקמת בריכות שחיה ביתיות אמר/ה...

ספר המתח "בגד ים" למרות שלא קראתי אותו נראה מעניין ומותח. כל מה שקשור לברכות שחייה או ים ובעיקר לשחייה נראה לי מעניין.