יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

תרמילאות נוסח שנות ה-80 - הטיול של עידו ברונו לניו-זילנד




בעשרים השנים האחרונות התפשטה מאוד התופעה של טיולים ארוכים לחו"ל של צעירים אחרי צבא ולעיתים גם מטיילים מבוגרים שקיבלו את הכינוי "תרמילאים" בשל העובדה שמטיילים מסוג זה נוהגים לשאת את ציודם בתרמילי גב גדולים בניגוד למטיילים "הבורגניים" יותר היוצאים לחו"ל עם מזוודות. היעדים המועדפים  על התרמילאים הם בעיקר מדינות בדרום-מזרח אסיה כמו הודו, נפאל ותאילנד או מדינות בדרום-אמריקה כמו ברזיל, פרו ואקוודור. יעדים אלה משלבים במינונים שונים בין כמה מאפיינים המושכים את המטיילים הצעירים: נופי טבע מרהיבים, תרבויות לא-מערביות מעוררות סקרנות ועלות נמוכה יחסית של השהות במדינות אלה עבור צעירים המוכנים להסתפק בתנאי לינה ותזונה בסיסיים. חלק מהתרמילאים נוהגים לעשות טיולי שטח רגליים ארוכים בני כמה ימים המכונים "טרקים" המאפשרים מפגש בלתי אמצעי עם נופים ואתרים מיוחדים שאליהם ניתן להגיע רק ברגל. בין התרמילאים חובבי ה"טרקים" הזה הפכו בשנים האחרונות גם אוסטרליה וניו-זילנד ליעדים מועדפים, למרות היותן מדינות מערביות, בשל נופי הטבע ועולם החי והצומח היחודיים המאפיינים אותן. הבולטות של ניו-זילנד על מפת התרמילאות הישראלית היא אמנם חדשה יחסית, אך היו צעירים שטיילו בני-זילנד כבר באמצע שנות ה-80 כאשר תופעת התרמילאות כולה הייתה עדיין מצומצמת יותר.
אנו מביאים כאן תיעוד מעניין של טיול כזה בתחילת שנת 1986 של צעיר בשל עידו ברונו שערך בשנה זו יחד עם חברתו רותם יד-שלום (כיום רותם ברונו – אשתו של עידו) טיול ארוך ששילב בין יעדים שונים בדרום-מזרח אסיה לבין טיול ארוך בניו-זילנד (התעודות נמצאות בתיק 42126/11 בארכיון). הפרסום נעשה כמובן באישורו של עידו. עידו הוא בנו של נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' מיכאל ברונו ז"ל, שארכיונו האישי הועבר לארכיון המדינה ע"י איש מחלקת הפיקוח אפי ז'יטלני. ארכיון זה כולל גם התכתבות אישית ובתוכה מכתבים שכתב עידו ברונו לאביו במהלך הטיול. בנוסף למכתבים נמצאה בארכיון מפה צבעונית המופיעה בראש העמוד של האי הדרומי של ניו-זילנד שצייר עידו וסימן בה את הייעדים בהם ביקר, אשר חלק מהכיתובים על המפה הם של רותם (להורדת המפה באיכות גבוהה). כיום עידו עוסק בעיצוב תעשייתי והמפה היפה והמדויקת שצייר משקפת  כנראה את הנטיה האמנותית שקיננה בו כבר אז...
עידו גם כתב לאביו כמה מכתבים במהלך הטיול ואחד מהם (שאליו כנראה צורפה המפה) נכתב זמן קצר אחרי שהגיעו לניו-זילנד. המכתב כולל תיאור מרגש של חווית "הטרק" בנופי הבראשית של ניו-זילנד בתקופה שבה ניתן היה עדיין לצעוד במסלולים ארוכים בלי לפגוש תרמילאים ישראלים נוספים או תרמילאים אחרים לאורך הדרך: "... היכולת הזאת ללכת עם תרמיל על הגב עשרה ימים ויותר מבלי לפגוש באף אחת מיצירותיו של בן-האדם, רק יערות עבותים מעם שרכי ענק, נחלים, מפלים ונהרות על כל צעד ושעל, אגמים מקסימים וחופי-ים עם כלבי-ים וסלעים מפוסלי רוח, היא מתנה גדולה ועצומה למי שמחפש  את הלא מפותח, לא בנוי לא מצולק". ניתן להניח שחלק מהקוראים שעשו טרק כזה בניו-זילנד או בארצות אחרות וגם מי שעשה טיולים רגליים בנופי ארצנו יוכלו להזדהות עם תיאור מרגש זה שנכתב לפני יותר מ-25 שנה.

תגובה 1:

gal robina אמר/ה...

ואו מדהים. דודים שלי היו במזרח הרחוק בשנותה שבעים והיו יוצאים לטראקים עם מפות
ישנות וסיפרו חוויות מדהימות לפני שכל הישראלים הגיעו לשם.