יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

חמישים ותשע שנים ל"חוק המוסד העליון ללשון העברית" - האם ימצא שם עברי לאקדמיה ללשון העברית?

שנים רבות עסקו אנשי האקדמיה ללשון העברית במתן שמות עבריים למלים לועזיות. אולם למרות פעילותה של האקדמיה לחיזוק השפה העברית נושאת היא עצמה שם לועזי.
במלאות 59 שנים לחקיקת "חוק המוסד העליון ללשון העברית,תשי"ג – 1953", אשר קבע את ייסודה של האקדמיה ללשון העברית כממשיכת דרכו של ועד הלשון העברית בפעולה לקידום והתפתחות השפה, מציג ארכיון המדינה מספר תעודות המתייחסות לסוגיית השם העברי למוסד העליון ללשון העברית.
בקיץ 1950 כחלק מן ההכנות להבאת חוק האקדמיה בפני הכנסת, הפיץ פרופסור נפתלי הרץ טור-סיני, נשיא ועד הלשון העברית בקשה לחברי הוועד לחוות את דעתם על הצעות שונות למתן שם עברי לאקדמיה או להציע הצעות חדשות משלהם. טור– סיני הסביר שאמנם מרביתם מתנגדים לשינוי כזה משום "שאין אפשרות להביע במילה עברית מחודשת את כל משמעותו של השם הבינלאומי הזה, שנתייחד בשימושו למוסד תרבותי עליון במדינה בכל אומה ולשון בהיסטוריה", אולם זהו רצונה של הממשלה. ואמנם כמה מהבולטים באישי המדינה, ובהם יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון, נמנו על חברי ועד הלשון, היו תומכים נלהבים בחידוש השפה העברית ופעלו מאז ימי העלייה השנייה לחיזוקה ולהשרשתה בקרב הציבור היהודי. צמרת המדינה עסקה אפוא בשאלת שמו של המוסד ללשון העברית. בתשובה למכתבו של טור-סיני שלל יצחק בן-צבי, אז חבר כנסת ולימים נשיא המדינה, את כל האפשרויות שהציג טור-סיני ונימק: ההצעה "חכמיה" למשל  "אינה מוצלחת כי "אין אסוציאציה כזאת מושכת את הלב ועצם המשקל אין בו שום רמז שהמכוון הוא מוסד" או "מכון" – אלא סתם שערורייה" (מתוך ספר בן-צבי בהוצאת ארכיון המדינה). בן-צבי הציע את המילה "תחכמונה" כאפשרות חלופית. ראש הממשלה דוד בן-גוריון נדרש אף הוא לשאלה, והציע את האפשרות "תחכמון" והסביר שהשם "אקדמיה" אינו בינלאומי כפי שנהוג לחשוב אלא מקובל רק בקרב האומות יורשות התרבות היוונית-רומאית. בן-גוריון המשיך לעסוק בענייני העברית ופנה מדי פעם בשאלות אל הפרופסור יוסף קלוזנר, נשיא ועד הלשון לצדו של טור-סיני.  
שנתיים מאוחר יותר טרם נחקק החוק ולא הוכרעה סוגיית שמו של המוסד העליון ללשון העברית. ראש הממשלה כתב לקלוזנר והבטיח שלאחר פגרת הכנסת ידונו בהצעת חוק האקדמיה. כבדרך אגב שאל בן-גוריון במכתבו "האם אין שם עברי למוסד מסוג זה?" קלוזנר ענה לראש הממשלה ( בכתב ידרצ"ב העתק מודפס) שאינו רואה פסול בשם "אקדמיה": "לאומי אני בכל ליבי ונפשי, אבל אין אני פוסל מלות מקובלות בכל לשונות התרבות. אין הלאומיות שלי פוסלת התקרבות בינלאומית במקום שאין התקרבות זו מזקת לאינטרסים לאומיים חשובים". (ממכתבו של בן-גוריון לקלוזנר ומתשובתו של קלוזנר הושמטו קטעים מפאת הגנת הפרטיות).

רק בשנת 1953, לאחר מאבק ממושך של ועד הלשון בממשלה ובכנסת הוגש "חוק המוסד העליון ללשון העברית" לאישור הכנסת. בחוק נקבע שהמוסד הוא "אקדמיה ללשון".  שר החוץ משה שרת, אף הוא מהלוחמים הבולטים למען העברית, ששימש באותם הימים ממלא מקום ראש הממשלה, הסתייג מן השם אקדמיה והציע שני שמות עבריים חילופיים: תחכמון ומילשן. ב- 27 באוגוסט 1953 קיימה ועדת החינוך והתרבות של הכנסת דיון מרתק בהסתייגותו של שרת ובהצעתו להחליף את המילה "אקדמיה" במילה עברית. בדבריו באותה ישיבה אמר שרת: "כאשר באים להקים מוסד ללשון העברית, הוא צריך להיות זך כגביש. זה לא יכול להיות תחת שם זר, בבחינת טומאה בהיכל הקדושה. במידה שיש לי חוש ללשון, חוש זה סולד מפני כך שדווקא המוסד העליון ללשון העברית ייקרא בשם לא עברי. אני מציע לומר בחוק שמוקם בזה מוסד שימלא את תפקיד האקדמיה למדע הלשון העברית ומוסד זה יקבע אחר-כך את שמו".
הוועדה קבלה את הצעתו של שרת והחליטה שלנוסח החוק בדבר הקמת אקדמיה ללשון עברית יתווסף המשפט "ושמו יקבע על ידו". עד כה לא שונה שמה של האקדמיה ללשון העברית ולא ניתן לה שם עברי.


כרזה מטעם הועד המכין לייסוד האקדמיה ללשון העברית (בערך 1950, מתוך ארכיון האקדמיה ללשון העברית):

אין תגובות: