יום שני, 23 ביולי 2012

40 שנה לגירוש היועצים הסובייטים ממצרים

מצרים החדשה - לאן?

עם עליית נציג האחים המוסלמים מוחמד מורסי לשלטון במצרים בחודש יוני, שבה ועלתה על סדר היום המדיני שאלת טיב היחסים עם ישראל ועתיד הסכם השלום.

לאחר היבחרו, בראיון לעיתון הסעודי "א-שרק", אמר מורסי על האפשרות של עימות עם ישראל: "לפני הכול נפעל כדי לבנות את מדינתנו מבפנים. נכבד את כל ההסכמים הבינלאומיים. אני בטוח שצבא מצרים מסוגל להתעמת עם כל אויב המאיים על הגבול שלנו". מנגד, פרסמה לשכת רה"מ נתניהו את ההודעה: "ישראל מעריכה את התהליך הדמוקרטי במצרים ומכבדת את תוצאותיו. ישראל מצפה להמשך שיתוף פעולה עם הממשל המצרי על בסיס הסכם השלום בין שתי המדינות שהוא אינטרס של שני העמים ותורם ליציבות באזור".

במציאות הקיימת, נוכח חוסר הוודאות לגבי האפיק בו יבחר המצרי להשקיע את מאמצי מדיניות החוץ שלו, אנו מספקים הצצה היסטורית לנקודת מפנה חשובה באירוע משמעותי שהתרחש השבוע לפני 40 שנה.

ב-18 ביולי 1972, יזם נשיא מצרים אנואר סאדאת מהלך אסטרטגי שנועד לנתק את המדינה ממעגל ההשפעה הסובייטי, והודיע במפתיע על גירוש היועצים הסובייטיים ממצרים (כ-20 אלף במספר). בפעולה זו, החלה מצרים לגשש דרכה לעבר מחנה המדינות הפרו מערביות, בתקווה לזכות בהוקרת ארה"ב. בישראל העריכו, שהצעד מחליש את המערך הצבאי המצרי הן כמותית והן איכותית, ומחזק את ההערכה שמלחמה לא הייתה צפויה וגם לא צפויה בעתיד הקרוב. קולות שתהו אם המהלך אינו מקרב דווקא מלחמה, נותרו המיעוט ולא השפיעו על האווירה הכללית. 

מספר ימים לאחר מכן, בנאומה בכנסת, ב-26 ביולי 1972, הגיבה רה"מ גולדה מאיר: "אני פונה אל נשיא מצרים כאל מנהיג של עם גדול, עם בעל מורשת עתיקה, אשר עתידו לפניו, בכל רגש האחריות אשר חייב לפעם בלבו של מנהיג אחראי: האם לא רצוי להיעצר היום ולהחליט לעלות על דרך חדשה, ולא לשוב אל הנתיב שגרם להרג, לחורבן ולתסכול, בלא להביא לשלום? העם בישראל וממשלתו רוצים בכל לב לשים קץ ללחימה ולסכסוך ולצעוד יחד לקראת שלום. הבה ניגש כשווים עם שווים ונעשה מאמץ משותף עליון להגיע לכלל פתרון מוסכם של כל הבעיות השנויות במחלוקת. אחרי ככלות הכול שום מדינה ושום גורם זר לא יפתרו בשבילנו, במקומנו, את הבעיות התלויות ועומדות בינינו. בהידברות זו תלויים שלומם ועתידם של עמינו. משא ומתן לשלום אינו סימן היכר ל"כניעה" או ל"השפלה" כפי שנוהגים מנהיגים ערבים לומר. מו"מ לשלום הוא גילוי עליון של ריבונות, של כבוד לאומי ואחריות בינלאומית."

להלן מצורף מסמך (עותק מתורגם), המתפרסם ונחשף כאן לראשונה, הממוען מרה"מ גולדה אל קנצלר גרמניה וילי ברנדט (בתמונה לעיל בביקורו בארץ, 1973. לע"מ). גולדה, שעסקה אותה עת בחיפוש אחר משענת בינלאומית לרעיונותיה המדיניים מצאה אותה בגרמניה, שם נתמנה לקנצלר ברנדט, לוחם מחתרת אנטי נאצי בעברו וידידם של רבים ממנהיגי מפלגת העבודה. בין השניים נוצר קשר שהלך והתחזק, ובתקופת כהונתם התהדקו היחסים בין המדינות. במכתבה היא פורשת את משנתה לגבי המהלך, חולקת עמו רשמיה לגבי המצב המדיני וקוראת את מצרים לשבת אל שולחן המו"מ.


מזכירת המדינה האמריקאית קלינטון, שהגיעה בימים האחרונים לביקור בקהיר, הצהירה: "נמשיך לתמוך בעם המצרי כמיטב יכולתנו". במקביל, בהפגנה שהתקיימה מול שגרירות ארה"ב קראו נגדה המפגינים "אינך רצויה במצרים". לפי דיווח נוסף, נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אף הזמין את הנשיא הנבחר, לבקר בארצו בספטמבר, בעת כינוס עצרת האו"ם. לאן פניה של מצרים היום?
בימים אלו, עמל ארכיון המדינה על עריכת ספר הנצחה לרה"מ גולדה מאיר, מתוקף חוק ההנצחה לראשי ממשלה ונשיאים שהלכו לעולמם. לצפייה בכרכים שכבר ראו אור בסדרה בקרו באתר הארכיון ובאתר כותר.

אין תגובות: