יום שני, 16 ביולי 2012

דיונים בממשלה לקראת סיפוח ירושלים, 1967

לפני כמה שבועות העלה ארכיון המדינה לרשת את הסטנוגרמה של ישיבת הממשלה הארוכה שהתקיימה ב-18 וב-19 ביוני 1967 במטרה להחליט מה ייעשה עם השטחים שנתפסו במלחמת ששת הימים שזה עתה הסתיימה. באותו דיון הוחלט שישראל תשאף להחזיר את הגולן ואת סיני תמורת שלום; לא התגבשה הסכמה ברורה לעניין הגדה המערבית, ונאמר שאת עזה לא יחזירו למצרים שתביעת הבעלות שלה איננה מוצדקת. כל הדוברים הסכימו שאת ירושלים לא יחזירו.

היום אנחנו חושפים לראשונה מסמך משבוע קודם. ב-11 ביוני, יום לאחר המלחמה, הקימה הממשלה "ועדת שרים לעניין מעמדה של ירושלים המאוחדת" בראשות שר המשפטים יעקב שמשון שפירא, שחבריה היו גם אבא אבן (שר החוץ), מנחם בגין (שר בלי תיק), מרדכי בנטוב שר השיכון וזרח וורהפטיג שר הדתות. משה דיין, שר הבטחון, וחיים משה שפירא, שר הפנים, מונו לוועדה אך לא השתתפו בדיון הנחשף כאן. בין המשתתפים האחרים היו רא"ל במיל' צבי צור, שבתוקף תפקידו כעוזרו של שר הבטחון ניהל במידה רבה את משרד הבטחון, ישראל שלמה בן-מאיר, סגן שר הפנים, משה בן זאב היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר הפרקליט הצבאי הראשי, ועוד נציגי משרדי המשפטים והחוץ.

הועדה התכנסה למחרת ההחלטה על הקמתה, כלומר בבוקר ה-12 ביוני 1967. כפי ששמה מעיד, כל המשתתפים היו תמימי דעים שישראל תשלוט בירושלים המאוחדת לצמיתות. הבדלי הגישה העיקריים היו על הדרך המשפטית לממש את השליטה הישראלית; במשך הדיון צפו גם חילוקי דעות בעוד מספר נושאים.

הציר המרכזי של הדיון המשפטי נסוב סביב רמת הבולטות שיש לתת להחלת החוק הישראלי בעיר. ב-1948, לנוכח ציפיה בין-לאומית לבינאום ירושלים, ישראל החילה את החוק שלה על מערב העיר במהלך שקט וטכני, ולא בחקיקה הצהרתית. ב-1967 היה חשש אמיתי שרעיון הבינאום ישוב לתחיה, ולכן חלק מן הנוכחים תמכו בחזרה על המהלך מינורי. אולם היו"ר, יעקב שמשון שפירא, הבהיר שגם אם יש רצון להימנע מאקט הצהרתי מתגרה, לא תהיה ברירה אלא לחוקק חוק; צו של שר הבטחון, למשל, לא יספיק. אי החלת החוק הישראלי יאפשר לאזרחים בעיר להתחמק מתשלום מיסים, למשל, בתואנה שאינם במדינת ישראל; ויקשה להתייחס לתביעות של ישיבות ומוסדות לחזור לרכושם מלפני תש"ח. ואכן, בתום הדיון הוחלט על תת-וועדה שתנסח חוק, וההנחה היתה שהוא יעבור את כל שלבי החקיקה בתוך ימים ספורים.

אחת מסוגיות המשנה שעלו בעת הדיון היתה הריסת בתי שכונת המוגרבים לשם יצירת רחבה מול הכותל המערבי. רוב הדוברים היו בדעה שהמהלך לא היה תקין, אך דיון זה הסתיים בחילופי דברים בין צור לי"ש שפירא:
י"ש שפירא: משהו ביחס לעיריית ירושלים וביחס להריסות. ראשית כל: הריסות שנעשה היום הן הריסות בלתי חוקיות, אבל טוב שהן נעשות.
צור: הן נעשות באופן חוקי, המושל הצבאי אישר אותן.
י" שפירא: המושל הצבאי צריך לאשר דברים הנחוצים לו לבטחון או הנחוצים לו כדי למנוע מגפות או למען הסדר הטוב. מסתבר שלמען הסדר הטוב ומבחינה בריאותית - דבר שהיה קיים מאות בשנים אין זה בוער להרוס במשך יומיים.
צור: אין אני בא לומר אםזה טוב או לא טוב.
י"ש שפירא: אני חושב זה טוב מאוד.
צור: אבל אני רוצה להסביר את התהליך. זה נעשה בצורה מתוכננת ביוזמתו של ראש העיר כאן ועם אנשי משרד ראש הממשלה המטפלים באתרים הסטוריים, עם פרופור אבי-יונה מהאוניברסיטה ועם עוד פרופסור אחד. הם בדקו את העניין עם האדריכל שרון המטפל באתרים הסטוריים בכל הארץ. לא היתה זאת פעולה פרטיזנית של איזה מפקד במקום. טיפלה בזאת קבוצה של אנשים חשובים וידועים שהם עשו את העניין כפי שעשו. בסך הכל עשו כפי הנראה עבודה טובה, אבל מבחינה חוקית זה מכוסה. אתה יכול להגיד שהיו צריכים לשאול קודם ולהתיעץ.
שפירא: אני בפירוש בעד זה. ביקרתי עשרות, אם לא מאות פעמים, ליד הכותל המערבי. הייתי פעם תושב ירושלים, אחרי כן כשהייתי בא לירושלים, הייתי מבקר שם. זה היה דבר מבייש ונורא. ואחרי כן היתה "וועדת הכותל המערבי" וכתבו על כך איזה טיפשים היינו כשהברון רוטשילד רצה לקנות את הכותל ואנחנו לא רצינו בשעה שאפשר היה לקנותו בעד סכום קטן. אם יעשו שם רחבה יפה עם גנה ודקלים לפני הכותל, זה יהיה דבר יפה.
כל הדוברים הסכימו שהנפת דגל ישראל על מסגד עומר ביום שחרור העיר היתה משגה, מעשה שהרגיז את העולם המוסלמי ללא סיבה. היתה גם הסכמה מלאה שיש לשאוף לפתיחה מיידית של כל המקומות הקדושים לבני הדתות השונות כולם.

תחם העיר לא הוגדר. היתה הצעה לכלול את העיר העתיקה ואת האיזור הצר שמסביבה בלבד, שטח השיפוט של העיר הירדנית. היתה הצעה לכלול גם את הר הזיתים, הר הצופים ואת הכפר סילאון. והיתה הצעה להסתמך על תכנית ירדנית שלא הושלמה, להגדיל את שטח העיר עד קלנדיה בצפון ומבואות בית לחם בדרום. הוועדה לא החליטה בעניין, ועוזר שר הבטחון צור סיפר שאנשיו עוד לומדים את הנושא.

לקראת סוף הישיבה נזקקו הנוכחים לשאלת המעמד המשפטי של ירושלים כבירה. היו"ר שפירא התנגד:
כמובן שאני מתנגד בשלב הזה לכל צורך להכריז על ירושלים כעל עיר הבירה. אין כל צרך בזאת. אנחנו יודעים שזוהי הבירה, אף על פי שמעולם לא נכתב שזוהי הבירה.
בנטוב: כל העולם יודע זאת.
י"ש שפירא: כל העולם יודע, חלק מתנגד לכך וחלק איננו מתנגד. רוב השגרירים והצירים אינם באים לירושלים, או שהם באים בערב ואינם באים ביום. איני רוצה לפתור את הפרובלימה הזאת יותר. לא איכפת לי שעוד עשר שנים לא יהיה לי ביום העצמאות התענוג לראות שם את השגריר הצרפתי או אפילו האמריקאי. אני יכול לחיות בלעדיהם ואיני צריך להכריז היום על ירושלים כעל עיר הבירה. מה שאני צריך היום לעשות הוא, שאני צריך לעשות את האיחוד של ירושלים, איחוד של ירושלים ובתוך זה העיר העתיקה שבתוך החומות וגם החלק הערבי שמחוץ לחומות וגם הר הזיתים (לא התפניתי עדיין ללכת לחפש את קבר אבי שבהר הזיתים) ואת הר הצופים. איני רוצה לנגוע בבית לחם, כי בית חלם היא מפורסמת כעיר עתיקה לא פחות מאשר ירושלים, אם זכרוני אינו מטעני, הרי בתנ"ך נזכרת בית לחם לפני ירושלים.
בגין: כן, וגם חברון.
י"ש שפירא: חברון כמובן.
בגין: קרית ארבע.
י"ש שפירא: לשם כך אני צריך כבר לקחת את רש"י. התנ"ך נכתב בשעתו בלי שלמה יצחקי. אחרי שאדון יבוס יצא משם זה התחיל להיות ירושלים.
התעודה נמצאת בתיק ג-7/12782

אין תגובות: